יֵשׁ מִלִּים קְצָרוֹת קְצָרוֹת
אוֹתָן אוֹמְרִים מַהֵר,
וְיֵשׁ מִלִּים אֲחֵרוֹת
אֲרֻכּוֹת יוֹתֵר.

שִׁיר... אוֹר...
נֵס... נֵר...
פַּךְ... זַךְ...
אֵשׁ... יֵשׁ...

חֲנֻכִּיָּה... סֻפְגָּנִיָּה...
יְוָנִים... חַשְׁמוֹנָאִים...
סְבִיבוֹן... נִצָּחוֹן...
שלהבות...לביבות....

הִנֵּה מִלִּים שֶׁל חֲנֻכָּה
פּוֹתְחוֹת כָּאן בְּשִׁירָה.
מִי מֵהֶן אֲרֻכָּה?
וּמִי מֵהֶן קְצָרָה?

כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים, זֶה לֹא קָשֶׁה בִּכְלָל,
נֵר – מִלָּה קְצָרָה, כַּמָּה קַל.
חֲנֻכִּיָּה זוֹ מִלָּה אֲרֻכָּה,
גַּם סֻפְגָּנִיָּה מְתוּקָה.

פַּךְ זוֹ מִלָּה קְצָרָה כָּל כָּךְ,
אֵשׁ – מִלָּה קְצָרָה, וְגַם זַךְ.
חַשְׁמוֹנָאִים אֲרֻכָּה מַמָּשׁ,
גַּם הַמְּנוֹרָה בַּמִּקְדָּשׁ.

סְבִיבוֹן זוֹ מִלָּה אֲרֻכָּה,
מִסְתּוֹבֵב וּמִתְגַּלְגֵּל בַּחֲנֻכָּה.
נֵס – מִלָּה קְצָרָה, וְגַם שִׁיר,
עַל הַנֵּס הַגָּדוֹל שִׁיר נָשִׁיר.