את מעבירה מפגשים מעולים, משקיעה כל כך הרבה בעזרים, אבל בסוף עוד יום של מלחמת התשה, את שוב מגלה שבלתי אפשרי, לשלב בין הפרעת הקשב של ישי, לחולמנות של נועה, למסורבלות של דינה ולאימפולסיביות של שני, שהופכות כל ריכוז למאבק משמעתי וכל הפסקה לקקפוניה של צעקות ובכיות ומרחיקה את ‘גן החלומות’ שלך אל מעבר להרי החושך…